איך האמונות (פרדיגמות) שלך משפיעות על המציאות הניהולית שלך

קרה לך שלקראת מהלך כלשהו, נניח שינוי תהליך או שינוי מבני, חשבת לעצמך “זה לא יעבוד” והוספת “אבל לעובדים שלי אני לא מראה שאני מרגיש ככה” או “אני אומרת את זה רק לך, אבל כלפי חוץ אני משדרת משהו אחר לגמרי”?

במרבית המקרים זו טעות, טעות שמנהלים משלמים עליה מחיר.
אבל נתחיל מההתחלה…

איך נבנית אמונה / מחשבה / פרדיגמה

אמונה, לפי ויקיפדיה “במובנה הרחב, היא שם למצב פסיכולוגי בו אדם חש כי טענה או הנחה כלשהי היא נכונה, או תיאור של טענה שלגביה קיימת תחושת נכונות.”

האמונה נבנית לאור הנסיון שלנו והפרשנות של הדברים, היא לא בהכרח המציאות אבל בהחלט משפיעה עליה.

למשל, ענת חוותה כמנהלת וכעובדת תהליכי שינוי מוצלחים- היו קשיים ואתגרים בדרך שצריך היה לנהל, היו מחירים, מאמץ, אבל כשהיא חושבת על זה- במרבית המקרים היה ערך גדול ומשמעותי יותר מאשר במצב הקודם והשינוי הוכיח את עצמו. זו הסיבה שכשענת עומדת לפני תהליך שינוי עם האמונה שתהליכי שינוי מייצרים ערך זה ישפיע על כל בחירה, אמירה ופעולה שלה בניהול השינוי. כל בעיה וקושי שעולים בדרך, לדבריה הם “סימן שאנחנו בדרך הנכונה”.

בדומה, כשאורן מאמין שאי אפשר לסמוך על העובדים שלו- לאור נסיון קודם- הפעולות שלו יושפעו מהאמונה הזו: הוא “יזרוק” עליהם משימות עם ידע חלקי כי הוא לא סומך עליהם שהם יבינו או שהם מסוגלים, ולכן אין להם את האפשרות להצליח במשימה בלי עזרתו, והם שוב פונים אליו עם שאלות ובקשות, והנה נוצרת עוד הוכחה- שאי אפשר לסמוך על העובדים של אורן.
אורן כמובן לא מודע לזה ולא עושה את זה מכוונה רעה, הסיכוי שהוא יעצור לשאול את עצמו, “איך אני מביא לכישלון שלהם במשימות?” הוא נמוך (אלא אם הוא קורא את הפוסט הזה…).

אנחנו מבינים מכאן שאמונות, מחשבות, משפיעות על פעולות ובמרבית המקרים אנחנו לא מקשרים בין המחשבות והאמונות שלנו לתוצאות ואומרים “אני לא סומך עליהם, אבל לא נותן להם להרגיש בזה” או “ברור שהשינוי הצליח, כל מנהל היה מצליח!”.

האמונה משפיעה על התוצאה כי נפעל להוכחת האמונה שאנחנו מחזיקים בה.
אם אני הולכת לפגישה עם האמונה ש”אין סיכוי שיצא מזה משהו” או עם אמונה חלופית ש”ברור לי שנמצא את הדרך לפתור את המצב” אלו יהיו שתי פגישות שונות בתכלית וסיבר להניח שגם נצא מהפגישה ונגיד לעצמנו בשני המקרים “ידעתי שזה מה שיהיה”.
האם האמונה החיובית מבטיחה שיצא משהו טוב? לא, אבל אין ספק שהסיכוי לכך גדל משמעותית ביחס לאפשרות להצליח כשאנחנו באים עם אמונה שלילית.

 

להקשיב לעצמי כי רואים עלי

בכל מקום בו יש פער בין מה שמרגישים וחושבים לבין התוצאה ששואפים אליה הסיכוי ש”לא יראו עלי” הוא נמוך (כן, יש אמנים בתחום, אבל מרבית המנהלים שאני פוגשת הם כישלון חרוץ בזיוף- במובן החיובי של הדבר). אם אורן לפני פרויקט גדול והוא לא סומך על העובדים שלו ולכן לא מאמין שיצליח לעבור אותו בשלום -מה הסיכוי שהוא יצליח להלהיב את העובדים, לרתום אותם, לדייק אותם? מה הסיכוי שהוא יצליח לנהל את הפרויקט הזה בהצלחה כשהוא מאמין שאין לו סיכוי? כמה אנרגיה הוא יצטרך להשקיע כדי לנהל את הפרויקט בצורה סבירה?
וגם כשאורן מספר לי ש”לא רואים עלי” ואז אני מבקשת ממנו לשתף איך הוא מתכנן להציג לעובדים את הפרויקט. רואים עליו. נקודה.

אז מה עושים?

  1. להקשיב לאמונה הקיימת שמנהלת אותך, באומץ וכנות
  2. לבחון אם היא משרתת אותך
  3. במידה ולא- לנסח אמונה חדשה שמשרתת אותך. כי לכל דבר- יש את הצדדים הטובים ויש את אלו שפחות וצריך לחפש לפעמים.
  4. לכתוב הוכחות במציאות לאמונה החדשה- כל מקרה שבו אורן נתן משימה לעובד והיא טופלה נכון וטוב.
  5. להתאמן בהחלפת האמונה, להטמיע אותה לראש. בכל פעם שעולה האמונה השלילית מיד להגיד את החיובית, את זו שמשרתת ואת ההוכחות. מתוך האמונה החדשה מתכננים מה להגיד, ישיבות, פגישות….

לסיכום,

בכל פעם שעוברת לך בראש המחשבה ש”לא רואים עלי”- אני מזמינה אותך לחשוב שוב ולעבור את ששת השלבים שכאן. כי מה יש להפסיד? אפשר בעיקר להרוויח.

בהצלחה!

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות