פרדוקס הצבת היעדים האסטרטגיים

 

מסתבר שיש יעדים “צועקים” ואחרים שקטים… בעיקר אלו האסטרטגיים.

“הגדרתי יעד, איך זה שהוא לא מבוצע?”

לאור מדדים עסקיים, הגדירה זיווה, מנהלת אגף פרויקטים, יעד להתייעלות בתהליכי עבודה: “באותם תקציבים נעשה יותר, באותו הזמן נצליח לנהל יותר פרויקטים- ולא כי נעבוד קשה אלא כי נעבוד נכון, כל אחד בגזרה שלו וכולנו ביחד כצוותים מומחים שותפים.”

אחרי רבעון הצטרפה זיווה אל הישיבות עם הצוותים לשמוע על הפרויקטים השונים. בסיום כל פגישה היא שאלה בנוגע להתייעלות- איך כל אחד מקדם את הנושא. כמעט בכל המקרים השתרר שקט. היו מקרים בודדים שהציגו פעולות של התייעלות, וכשהתעמקה הבינה שמדובר בדינימקה של הפרויקט- בכל מקרה היתה נוצרת ההתייעלות, לא מדובר בפעולה מכוונת לאור הבקשה שלה.

“זה מאוד מאכזב אותי”, היא שיתפה בקבוצת עמיתים, “אני מתלבטת איך להגיב לזה. אני מגדירה יעד וכאילו כלום- המנהלים, מנהלי הפרויקטים- ממשיכים לפעול כרגיל. מה אני אמורה להבין מזה?”

 

הגדרת יעדים- להיות ה”קול” של היעדים שהצבתם

לפעמים נדמה לי שיום עבודה של מנהלים בשטח הוא הפרעה אחת גדולה- בין התכנון לביצוע יש עוד עשרות אירועים שלא נספרים, שמשפיעים על ההתנהלות שלהם: שיחות טלפון מעובדים, ספקים, מנהל, כניסות לא מתוכננות למשרד, מיילים- בעשרות, הודעות. לא מעט מה”אירועים” האלה מייצרים עוד עבודה- עוד שיחת טלפון, פתירה של קונפליקט, אישור דחוף של פעולה (אין לזה סוף…)

וכל עובד, משימה ופרויקט רוצים תשומת לב, רוצים פיתרון כאן ועכשיו. והשעות עפות להן, ועובדים קשה, והשוטף שוטף וחולף עוד שבוע, ועוד חודש ורבעון שלם, הזמן טס.

במציאות הזו ישנם יעדים שיש להם “קול”, חלקם אפילו צועקים ;-), יעדים שיש להם נראות, שהם מקבלים זמן ביומיום כי הם דורשים תשומת לב: דוחות שבועיים להנהלה, שקיפות של מדד על מסך בתהליך עבודה, לקוח אסטרטגי ותובעני, מנהל פרויקטים אסרטיבי, תגמול כספי. אלו יעדים שמישהו או משהו שומר שהם ישארו מנוהלים בשוטף ולכן הם חלק ממנו.

כשזיווה מבקשת להתייעל- כיעד אסטרטגי, היא למעשה מוסיפה פרויקט נוסף. פרויקט שלא יודע לדרוש תשומת לב עבור עצמו, פרויקט שלא יודע להתקשר ולשאול מתי יטופל, או להלחיץ לקראת הדד ליין. ובמאבק להיכנס ללו”ז של המנוהלים על ידה – הוא ילך וירד בסדרי העדיפויות.

אם זיווה רוצה שנושא ההתייעלות יקבל תשומות של זמן ומחשבה – היא צריכה לתת “קול” ליעד, להניע לעמידה בו.

לאור המפגש עם קבוצת העמיתים היא הקדישה ישיבה שלמה עם הצוות הניהולי לסיעור מוחות בנושא התיעלות בניהול פרויקטים, והגדירה שאחת לחודש בישיבות שלהם כל מנהל יעדכן איזה התקדמות הוא הוביל בהקשר הזה ולאן זה הוביל.
 

המנהל הבכיר כמצפן

בעוד מנהלי השטח עסוקים בניהול השוטף, בקידום יעדי ביצוע שוטפים, הם זקוקים לקול מכוון שמרים אותם לראייה מערכתית, רחבה, שמחבר אותם ליעדים ארוכי הטווח.
סיבה מרכזית שלא מגיעים אל אותם יעדים היא כי לא “שומעים” אותם ביומיום, כי אותם היעדים לא “דורשים” תשומת לב מהמנהלים בשטח.
ניהול הדרך לעמידה ביעד אסטרטגי תחסוך תסכול ומאמץ- לכם, ולמנוהלים על ידכם.

להצלחה הניהולית שלכם,
רות

לפוסט על חניכת עובדים ומנהלים לעמידה ביעד

עדיין אין תגובות

כתובת טרקבק | RSS תגובות

השארת תגובות